הרכבה בצמחים: מהותה והשפעותיה

הרכבה בצמחים : מהותה והשפעותיה

פרופ' אליעזר גולדשמידט

המכון למדעי הצמח, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים

הקדמה

הרכבה היא אחת משיטות הריבוי בצמחים, במשנה היא נזכרת יחד עם נטיעה והברכה[1].

ראשיתה של פעולת ההרכבה, מבחינה גיאוגרפית והיסטורית, לוטה בערפל. בתנ"ך אין היא נזכרת במפורש, אבל היא הייתה מוכרת היטב והיבטיה ההלכתיים נידונו בפרוטרוט. ההרכבה הייתה בשימוש נרחב אצל היוונים והרומאים כפי שניתן לראות בכתביהם.

הרכבת צמחים ממינים שונים אסורה עפ"י ההלכה כחלק מן הציווי "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא י"ט, י"ט). הכללתה של הרכבת שני מיני צמחים באיסור כלאיים נובעת מדרשתו של האמורא שמואל:

"בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע [כלאים]"

מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה (קידושין ל"ט ע"א).

חיבורם של שני מיני צמחים ע"י הרכבה נחשב אומנם למעשה של 'זריעה' אבל הוא דומה, לפחות באופן חיצוני, למעשה של הרבעת שני מיני בעלי חיים[2].

ההרכבה נפוצה מאד גם בחקלאות של ימינו, בעצי פרי וגם במינים אחרים.

מטרות ההרכבה

המטרה הראשונית והעתיקה ביותר של ההרכבה, הייתה, ככל הנראה, כאמצעי לריבוי של זנים משובחים שנתגלו ע"י האדם, במיני עצי פרי שלא ניתן היה לרבות אותם בשיטה פשוטה יותר, על ידי השרשת ענפים קצרים [=ייחורים]; אבל במשך הזמן נמצא שיש להרכבה תועלות נוספות.

המטרות המקובלות של ההרכבה היום הן רבות ומגוונות והן כוללות:

התאמת העץ לסוגי קרקע ולאקלים, הגנה מפני מחלות ומזיקים, ויסות גודל העץ ואיכות הפרי ועוד. בחירת הכנה [= מין העץ שעליו מרכיבים] הנכונה היא אחת ההחלטות המרכזיות בתהליך הקמת המטע.

מעשה ההרכבה

כפי שהוסבר, ההרכבה היא חיבור בין שני צמחים, כאשר החלק התחתון, המכונה 'כנה' נותן לצמח את מערכת השורשים, והחלק העליון, המכונה 'רוכב', בונה את הנוף – הענפים, העלים והפירות. (איור 1) האיורים בסוף המאמר.

כיצד מתבצעת ההרכבה? חותכים קטע מן הזן שאנו רוצים לגדל את פירותיו, המיועד להיות הרוכב, ומהדקים אותו לחתך מתאים בצמח המיועד להיות כנה. במקום המפגש בין הכנה לרוכב נוצרת רקמת הגלדה ומתהווה קשר בין שני הצמחים ואז הם מתחברים ומתפקדים כצמח אחד.

להלן נתאר שתיים מן השיטות הנפוצות בהרכבת עצי פרי, הרכבת 'עין' והרכבת 'כתר'.

בהרכבת עין (איור 3), מסירים קטע קליפת ענף שיש בו פקע צמיחה [=עין] מן הזן המיועד להיות הרוכב ותוחבים אותו לתוך חתך בצורת T הנעשה בקליפת הכנה. לאחר שהעין נקלטת היא מלבלבת ומצמיחה את הענף שממנו ייבנה נופו של העץ החדש.

הרכבת כתר (איור 4) נעשית כאשר מעוניינים להחליף את הזן (כגון כנת 'חושחש' שעליה היה מורכב תפו"ז מזן 'שמוטי', וכעת ברצוננו להחליף את הזן ולהרכיב מנדרינה מזן 'אור').

לשם כך כורתים את נוף העץ עד מתחת למקום ההרכבה. עושים כמה חתכים (3 – 5 ואף יותר) בהיקף גזע הכנה הכָרוּת ותוחבים בהם קטעי ענפים של זן הרוכב החדש; הגזע הכרות וקטעי הענפים הבולטים סביבו מזכיר 'כתר' ומכאן שמה של הרכבה זו. עם קליטת ההרכבה מתעוררים הפקעים שעל ענפי הרוכב ומהם מתפתח הנוף המחודש של העץ. לפעמים כורתים את העץ מעל למקום ההרכבה ואת הרכבת הכתר עושים על גזע הרוכב הקודם. כך מתקבל עץ בעל 3 חלקים – הכנה, קטע ביניים של הרוכב הקודם והרוכב החדש; הרכבה זו נקראת הרכבת סנדוויץ' (איור 2).

בכל סוגי ההרכבות צריך להבטיח מגע הדוק בין הרוכב לכנה ולמנוע חדירת פטריות ורקבונות; לכן קושרים היטב את אזור ההרכבה ע"י סרט פלסטי.

תהליך ההרכבה

ההרכבה דומה מהרבה בחינות להשתלת אברים הנעשית כיום בבני אדם. כדי שהשתלה תצליח והאבר המושתל ייקלט בגוף החולה צריכה להיות התאמה ביולוגית – רפואית ברמה גבוהה בין תורם האבר לבין המקבל. ממש באותו אופן, הצלחת ההרכבה בצמחים מותנית בקיומה של קרבה צמחית – בוטנית בין הרוכב לכנה. לפיכך, הרכבה יכולה להצליח ולהגיע לאיחוי מלא רק כאשר היא נעשית בין צמחים השייכים לאותה משפחה בוטנית (כגון אגס על כנת חבוש) או לאותו מין (כגון זן מאכל של תפוח על כנת תפוח בר). הרכבה של זית על כנת רימון, למשל, או של אבוקדו על כנת הדרים אין להן שום סיכוי להצליח, מכיוון שבצירופים אלה הכנה והרוכב שייכים למשפחות בוטניות שונות. גם בתוך אותה משפחה לא תמיד ישנה התאמה מספקת, המאפשרת איחוי משביע רצון של הרוכב והכנה.

מבחינה הלכתית אסור להרכיב צמח ממין אחד על צמח ממין אחר אפילו אם הם שייכים לאותה משפחה (כגון אגס על כנת חבוש או שזיף על כנת שקד, השייכים לאותה משפחה), למרות שמבחינה חקלאית הרכבה כזו יכולה להצליח.

כפי שהוסבר לעיל, במקום המפגש בין הרוכב לכנה נוצרת רקמת הגלדה, המכונה קאלוס. אחר כך מתחברים צינורות ההובלה של הרוכב והכנה וכך נוצר איחוי בר קיימא המאפשר הובלת חומרים (מים, מינרלים, סוכרים, הורמונים) בין שני חלקי הצמח, הרוכב והכנה.

עם זאת, שומרים הכנה והרוכב על זהותם הנפרדת מבחינה גנטית-תורשתית. שלא כמו במקרה של הרבעת שני מיני בעלי חיים, בו נוצר בן כלאיים אמיתי שבו מעורבים גנים של שני ההורים (כגון הפרד הנולד מהרבעת סוס על אתון), בהרכבת שני מיני צמחים אין יצירה של בן כלאיים שיש לו גנים ותכונות של שני ההורים.

אומנם, גם בצמחים ידוע לנו היום על אפשרות של היווצרות בני כלאיים אמיתיים. זה קורה כאשר מועברת אבקת הפרחים של צמח ממין אחד, באופן טבעי או בידי אדם, אל הפרחים של מין אחר. הזרעים שיהיו בפירות שייווצרו במין האחר עלולים להיות בני כלאיים אמיתיים, וכאשר נזרע אותם יתקבלו צמחים המשלבים בכל איבריהם את הגנים והתכונות של שני ההורים.

כדוגמה להכלאה טבעית, משערים שהאשכולית הראשונה נוצרה באופן מקרי ע"י העברת אבקה מפרחי תפו"ז לפרחים של פומלו [3]. ישנן דוגמאות רבות להכלאות מכוונות בידי אדם, שנעשו כדי לקבל זנים חדשים בעלי תכונות משובחות; למשל, זן ההדרים 'ניבה' הוא מכלוא [=תוצר של הכלאה] בין תפוז 'ולנסיה' למנדרינה 'וילקינג' [4].

סוגים שונים של הרכבות

השימוש החקלאי הנפוץ ביותר בהרכבה הוא בעצי פרי. את כל עצי הפרי, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מגדלים היום כעצים מורכבים; כלומר, את הזן שאת פריו אנו רוצים לגדל ולשווק אנו מרכיבים על גבי כנה מתאימה. כפי שכבר נאמר, בחירת הכנה הנכונה מבחינת האקלים, הקרקע, מחלות, השפעות על גודל העץ ואיכות הפרי היא אחת ההחלטות המכריעות בהקמת המטע. חקלאי שומר מצוות צריך להביא בחשבון גם את השיקולים ההלכתיים ולוודא שיש לו כנה מותרת מבחינה הלכתית עבור הזן אותו הוא מתכונן לגדל.

הזכרנו כבר הרכבה לצורך החלפת זן קיים בזן חדש. אבל, האם ישנה אפשרות להחליף את הכנה? מסתבר שישנה אפשרות כזאת והיא מכונה 'הרכבת תמך'; תומכים בעץ הקיים ע"י כנה חדשה והעץ מעביר בהדרגה את רוב יניקתו מן הכנה הוותיקה אל הכנה החדשה (איור ותמונה 5). הרכבת תמך הייתה מקובלת מאד לפני כמה עשרות שנים; בעיקר כאשר נהגו להרכיב תפוז 'שמוטי' על כנת 'לימטה מתוקה' המעניקה לעץ פוריות מוקדמת. סביב העץ הצעיר היו נוטעים 2 – 3 שתילי 'חושחש' ומרכיבים אותם בהרכבת תמך לגזע השמוטי (איור 5) [5]. בהדרגה הייתה יניקת העץ עוברת מכנת הלימטה לכנות החושחש, כפי שניתן היה להבחין על פי התעבות תמכי החושחש.

הרכבה מקובלת גם בסוגים מסויימים של צמחי נוי, כגון ורדים וקקטוסים.

האפשרות של הרכבת שתילי ירקות ידועה מזמן אבל רק בעשור האחרון קיבלה הרכבת ירקות בישראל חשיבות מעשית ומסחרית. מתוך רצון להימנע משימוש בחומרי הדברה חריפים כנגד פטריות קרקע מזיקות, כגון פוזריום, הוחל בהרכבת מלפפון על צמחים אחרים ממשפחת ה-"דלועיים", משפחה שגם המלפון נמנה עליה, העמידים לפוזריום. הרכבות דומות נעשות גם בשתילי עגבניה ופלפל. הרכבות אלו נעשות בקנה מדה גדול, בעשרות אלפי שתילים, ולביצוען נעזרים במכונות. חשוב להדגיש, שגם הרכבת שתילי ירקות מותרת מבחינה הלכתית רק כאשר היא נעשית בין שני צמחים השייכים עפ"י ההלכה לאותו מין, אך הרכבת ירק בירק שאינו מינו אסורה למעשה.

נושא מיוחד הוא בעיית 'האתרוג המורכב'. עצי אתרוג נוטים להתנוון בגיל צעיר והיה מקובל להרכיב אותם על מין הדר אחר, כגון לימון. הבעיה התעוררה בארץ ישראל ובאיטליה לפני כ-450 שנה ורוב הפוסקים ערערו על כשרותו של אתרוג הגדל בעץ מורכב [6]. בכל זאת, למעשה, עד לפני שנות דור היו רוב עצי האתרוג בארץ מורכבים על כנת 'לימטה' ואפילו על 'חושחש'. ואולם, התנגדותם הנחרצת של החזון אי"ש ורבנים נוספים הביאה לידי שינוי במצב וכיום פרדסי האתרוגים, רובם ככולם, אינם מורכבים.

אופן השפעת ההרכבה

להרכבה השפעות רבות על תכונות שונות של העץ והפרי. הכנה משפיעה על גודלו של העץ; בתפוח, למשל, הצליחו המדענים לפתח סדרה של כנות המביאות להיווצרות עץ ננסי, בינוני או גדול. הכנה משפיעה על גודל הפרי וטעמו. בהדרים, למשל, הרכבה על כנה לימונית, כגון 'וולקה', מביאה להיווצרות פרי גדול אבל ירוד בטעמו, בעל ריכוז נמוך של סוכר וחומצה. לעומת זאת, הרכבה על כנת 'טרוייר' או 'חושחש' מביאה להיווצרות פרי באיכות גבוהה. כמוכן, משפיעה הכנה על עמידות [ או רגישות] למחלות הנגרמות ע"י פטריות או וירוסים, וגם על עמידות העץ לקור או למליחות.

כיצד נוצרות השפעות אלו ?

רבות מן ההשפעות ניתן להסביר ע"י חומרי הזנה והורמונים צמחיים המוזרמים מן הכנה לרוכב וגם בכיוון הפוך. כיום נבדקות השערות לפיהן יש גם חלבונים מסויימים וחומצות גרעין [כגון סוגי RNA] המועברים במערכות ההובלה של הצמח בין הכנה לרוכב ומשפיעים.

ועם כל זה, אין עדיין בידי המדענים הסבר מלא ומניח את הדעת לכל מערכת היחסים וההשפעות שבין חלקי הצמח המורכב, הרוכב והכנה. המאמצים לפענוח יחסים אלה נמשכים ואנו מקווים שבעתיד יהיה בידנו הסבר מלא ומשוכלל יותר למכלול השפעות ההרכבה בצמחים.

הבעת תודה

תודה לד"ר יהושע קליין, שעבר על המאמר, העיר והאיר.[מקרא לדף האיורים] 

איור 1. עץ פרי מורכב; ניתן להבחין באזור ההרכבה המפריד בין הכנה [=חלקו התחתון של העץ] לרוכב [= חלקו העליון של העץ].